החלטה בתיק בש"א 18299/07

השופט ישעיהו שנלר - אב"ד:

1.         בפניי בקשת המבקש (להלן - המערער) להתיר לו להביא ראיות נוספות בערעור - אדם שהיה עד לאירוע נפילתו של המערער (להלן - העד). לטענת המערער, לא הצליח לאתר את העד קודם להגשת התביעה בבית משפט קמא, שכן העד, שהיה שומר בפתח בית החולים - מקום אירוע הנפילה - עזב את מקום העבודה טרם הגשת התביעה, וניסיונות המערער לאתרו עלו בתוהו.

כנטען על-ידי המערער בתצהיר שצורף לבקשה, ידע כי לעד קוראים "אלכס", ואף ציין את שמו בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי. הגם שכך, ולדברי המערער בתצהיר: " אני ידעתי ששם המשפחה של אלכס אותו אני מחפש הוא "נימרובסקי", כך אמרה לי עובדת המקום בשם גלינה (להלן - גלינה) ... ולכן חיפשתי את "אלכס נימרובסקי". היום התברר כי באותה תקופה היו שני שומרים בכניסה ולשניהם קראו אלכס. לכן הטעות... גרמה לכך כי לא מצאתי את אלכס שור, העד שראה אותי נופל".

המערער מפרט בתצהירו את הפעולות השונות שביצע לצורך איתורו של "אלכס נימרובסקי", ובכלל זה, בקשת פרטים ממשרד הפנים, בירור מול החברה שהעסיקה את השומרים בבית החולים, ואף פניה למשרד רואי החשבון של חברת השמירה. אולם, כאמור, בכל אותה עת ביקש למעשה המערער לאתר את האדם הלא נכון.

לטענת המערער, רק לאחר מתן פסק הדין על-ידי בית משפט קמא, כשסיפר לעובדים שונים בבית החולים על כך שתביעתו נדחתה, נאמר לו על-ידי אחד מהם כי הוא מכיר את העד, והפנה אותו לאדם בשם "אלכס שור".

לבקשת המערער צורף גם תצהירה של גלינה, בו צויין על-ידה, בין היתר: " ...למחרת היום בו נפל ד"ר אבן בכניסה לביה"ח סיפרו לי עובדים במקום כי כך ארע... לאחר המקרה שאל אותי ד"ר אבן היכן יוכל למצוא את השומר אלכס שעמד בכניסה... אני אמרתי לו כי שמו אלכס נימרובסקי אשר נפטר... רק לאחרונה הגיע אליי ד"ר אבן עם אלכס שור, ואז הבנתי ששמו המלא של השומר אלכס שראה את הנפילה של ד"ר אבן הוא אלכס שור ולא אלכס נימרובסקי כפי שאני אמרתי בטעות".

2.         בדיון קדם הערעור שהתקיים בפניי, הסכים המערער כי ההחלטה בבקשה מהווה שאלת המפתח מבחינתו בערעור, ועל כן התבקשה תגובת המשיבות, וכן התאפשר למערער להגיש תשובתו.

3.         המשיבות מתנגדות מכל וכל לבקשה, כשבפיהן 2 טענות עיקריות לדחייתה.

האחת, כי רשלנותו של המערער היא הסיבה אשר בגינה לא הובא העד לדיון בערכאה הדיונית, וכי המערער לא הציג סיבה מוצדקת לאי הבאת הראיה בפני בית משפט קמא. לטענתן, במאמץ קל ניתן היה לאתר את העד, ודי אם היה המערער מבקש את רשימת העובדים בבית החולים באותה עת.

הטענה השניה, כי בית משפט קמא דחה את תביעתו של המערער בהסתמך, בין היתר, על מסמכי דיווח שנחתמו על-ידי המערער סמוך לאחר מועד התאונה, ואשר מהם עולה, כי המערער נפגע משום שהחליק על מי גשמים בפתח בית החולים, ולא בשל היתקלות במדרכה שבורה, כטענתו בכתב התביעה. משכך טוענת המשיבות, כי תביעת המערער נדחתה לא רק בשל היות עדותו של המערער עדות יחידה בבית משפט קמא, אלא כאמור, בשל סתירות בגרסת התביעה, ולכן לטענתן, לא תהא לעדותו של העד כל השפעה על תוצאת התביעה. 

4.         לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכמפורט להלן.

5.         אכן, לפי הכלל הקבוע בתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), בעלי הדין מנועים מלהביא ראיות נוספות, בכתב ובעל-פה, במסגרת הליך הערעור. הגם שכך, החריג לכלל מצוי בסייפא של תקנה זו, אשר קובע כי בית המשפט הדן בערעור רשאי להתיר הבאתן של ראיות נוספות, אם סבור הוא שהדבר נחוץ " ...כדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד...".

בהתאם לפסיקה, מדובר במקרים בהם לא הייתה אפשרות להציג את הראיה הנוספת בהליך שהתנהל בפני הערכאה הדיונית, כשעל בעל הדין המבקש להגיש את הראיה הנוספת במסגרת הליך הערעור, להציג טעם משכנע " ...על שום מה לא גילה את הראיה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה" (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, 698). כמו כן ראו: בע"א 9153/04 במות מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (ט.פ.) וע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ (ט.פ.). כאמור, מדובר בחריג לכלל, ובית המשפט ייעתר לבקשה שכזו, רק במקרים יוצאים מן הכלל [ראו: ע"א 4881/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 414; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (ט.פ.)], ובמקרים בהם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהוראות תקנה 457 [ראו: ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מ"ז(1) 661]. מכל מקום, על המבקש להוכיח כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450).

6.         במקרה דנן, הניח בפנינו המערער טעם משכנע, מדוע לא גילה את הראיה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, והביא אף ראיות להוכחת טענתו - תצהירו שלו ותצהירה של גלינה. כעולה מהנטען בתצהירים השונים שצורפו לבקשה, לא יכול היה המערער לדעת כי הוא מחפש אחר העד הלא נכון, וזאת בשל שם העד השגוי, שנמסר לו על-ידי גלינה. רק בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, התגלתה למערער הטעות, ומשכך, אין לבוא אליו בטרוניה, כי לא הציג את עדותו של העד כבר בפני הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (ט.פ.) וכן ר"ע 225/85 חברת מזרחי לפיתוח נ' עבידאת, פ"ד מ(1) 200].

לפיכך, לא מצאנו ממש בטענת המשיבות, כאילו בשל רשלנותו של המערער, לא הובא העד לעדות במסגרת בירור התביעה בבית משפט קמא. נראה כי המערער פעל גם פעל לצורך איתור העד, ולא שקט על שמריו, אולם רק בשל טעות, שאינה קשורה במערער עצמו, נעשה ניסיון לאתר את האדם הלא נכון. נראה כי אין לייחס למערער בנסיבות שכאלה מידת רשלנות, ומשכך דין טענה זו של המשיבות להידחות.

כך גם לא מצאנו ממש בטענת המשיבות, כאילו תביעתו של המערער הייתה נדחית בלאו הכי, גם אם היה מובא העד לעדות בבית משפט קמא. אכן, בית משפט קמא הפנה למסמכים השונים, אשר יכול ומהם ניתן היה להצביע על גרסה כזו או אחרת בדברי המערער, אולם לא ניתן להתעלם ממכלול דברי בית משפט קמא בהתייחס לכך:

" עדותו של התובע, באשר לנסיבות ארוע התאונה, הינה עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 (2) לפקודת הראיות...מורנו כי בית המשפט לא יפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, על שום מה מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה...לאחר ששבתי ועיינתי במכלול הראיות ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לבסס ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות ארוע התאונה, על סמך עדותו של התובע, שנותרה כאמור, עדות יחידה של בעל דין שכן גירסת התובע כי נפגע עקב התקלות בבור שנוצר בשל אבני שפה שבורות בשולי המדרכה, אינה מוצאת תימוכין בגרסאות קודמות שנמסרו על ידי התובע עצמו, באשר לנסיבות ארוע התאונה..." (בעמ' 3 לפסק הדין).

וכן בהמשך:

" בנסיבות אלה, כשעדותו של התובע, בדבר נסיבות ארוע התאונה, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין... עולה שאלת המשמעות שיש לייחס להימנעותו של התובע, מלזמן לעדות את העד לארוע התאונה, המאבטח - אלכס נימירובסקי, אשר יכול היה לאשר בעדותו את גירסתו של התובע...הלכה היא שבעל דין הנמנע מהלביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו..." (בעמ' 4) (ההדגשות אינן במקור).